כשל כליות
הכליות הינן איבר זוגי הממוקם בחלק הגבי במרכז הגוף. תפקידן הרגיל כולל הפרשת "רעלים", שמירת מאזן הנוזלים והמלחים בגוף וייצור הורמונים, ובעיקר אריתרופואטין, האחראי לייצור דם.
הכליות מורכבות מאלפי יחידות תפקודיות הקרויות נפרונים
כשל כליה הוא מצב שבו למעלה מ-70% מיחידות הכליה (קרי: הנפרונים) נפגעו, והכליות לא מסוגלות לבצע את תפקידן. כשל כליות יכול להופיע בצורה אקוטית או כרונית.
כשל כליות אקוטי הינו מצב חירום שהתחיל ממש לפני זמן קצר, מתאפיין בסימנים בולטים של קריסה של בע"ח ובעל פוטנציאל להיות הפיך (ניתן להחלים ממנו).
לעומת זאת, כשל כרוני, הוא תהליך שהתחיל ברמה נמוכה חודשים ולעיתים שנים לפני האבחון וכאשר התגלה, הינו כבר במצב בלתי הפיך. המחלה מצויה מתחת לפני השטח ואינה מזוהה עד נקודה מסויימת. כלבים וחתולים עם כשל כרוני לא ירפאו מהמחלה אך ניתן לעיתים לטפל בהצלחה בסימנים הקלינים המלווים את המחלה. מחלת כליה כרונית מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בכלבים וחתולים מבוגרים, אך אינה תוצאה של זקנה בלבד.
כליה בכשל אקוטי תגדל ותתנפח כבכל תהליך דלקתי, בעוד שכליה בכשל כרוני תצטמק ותקטן.
1. כליה בכשל אקוטי
2. כליה נורמלית
3. כליה בכשל כרוני
כשל כליה הוא מצב שבו למעלה מ-70% מיחידות הכליה (קרי: הנפרונים) נפגעו, והכליות לא מסוגלות לבצע את תפקידן. כשל כליות יכול להופיע בצורה אקוטית או כרונית.
כשל כליות אקוטי הינו מצב חירום שהתחיל ממש לפני זמן קצר, מתאפיין בסימנים בולטים של קריסה של בע"ח ובעל פוטנציאל להיות הפיך (ניתן להחלים ממנו).
לעומת זאת, כשל כרוני, הוא תהליך שהתחיל ברמה נמוכה חודשים ולעיתים שנים לפני האבחון וכאשר התגלה, הינו כבר במצב בלתי הפיך. המחלה מצויה מתחת לפני השטח ואינה מזוהה עד נקודה מסויימת. כלבים וחתולים עם כשל כרוני לא ירפאו מהמחלה אך ניתן לעיתים לטפל בהצלחה בסימנים הקלינים המלווים את המחלה. מחלת כליה כרונית מופיעה בשכיחות גבוהה יותר בכלבים וחתולים מבוגרים, אך אינה תוצאה של זקנה בלבד.
הסימנים הראשונים בכשל כליה כרוני הינם צימאון (שתייה מרובה) והשתנה מרובה. הסימנים הנ"ל נובעים מחוסר יכולת של הכליות הפגועות לרכז את השתן. סימנים אחרים אפשריים הם ירידה במשקל, פרווה מדובללת ולא מטופחת ותאבון בררני. פגיעה מתקדמת יותר בתפקוד הכליות משבשת את מנגנון הפרשת רעלים מהגוף (דרך השתן) ואז הם מצטברים בדם ובאיברים השונים. מצב זה נקרא "אורמיה".
סימנים קליניים בולטים של אורמיה הינם אובדן תאבון, הקאות, כיבים בפה, ריח רע מהפה, חולשה ועייפות. תופעות נוספות המאפיינות כשל כליה כרוני הינן אנמיה (כתוצאה מחוסר יכולת הכליות הכושלות לייצר אריטרופואטין, הורמון שאחראי לייצור תאי הדם האדומים) ולחץ דם גבוה. האנמיה מחריפה את החולשה, העייפות וחוסר התיאבון בכלבים וחתולים עם כשל כליה כרוני, ואילו יתר לחץ דם עלול לגרום לעיוורון פתאומי, סימנים דמויי שבץ מוחי (שינויי התנהגות ומצב רוח, איבוד הכרה או עוויתות), או פגיעה בכליות ובלב.
אבחון של כשל כליות כרוני מאומת ע"י בדיקות דם ושתן של החיה. בדיקת שתן תראה אם הכליות יכולות לרכז שתן וכן קיומן של בעיות אחרות במערכת השתן, כגון זיהום. בדיקות המשמשות לאבחון תפקוד הכליות הן רמות אוריאה (או BUN) וקראטינין בדם. בגלל שהכליות מפרישות את האוריאה והקראטינין מהגוף, עלייה ברמתם מעידה על ירידה בתפקוד הכליות. בנוסף לבדיקות הנ"ל, יתכנו בדיקות נוספות להערכת רמת תאי דם אדומים בדם, שינויים במאזן המלחים ומאזן חומצה-בסיס, תזונה ולחץ דם. בנוסף, אולטרה-סאונד וצילומי רנטגן עשויים לסייע בהערכת מחלת הכליות.
למרבה המזל, ניתן לטפל ברוב הכלבים והחתולים, ולהעניק להם איכות חיים טובה למשך חודשים ואף שנים. הטיפול בכשל כליה כרוני מותאם לכל חיה בנפרד, אך ומורכב ממזון מיוחד (למשל, מזון דל חלבון, פוספט ומלח); טיפול בנוזלים; ותרופות שנועדו לטפל בחלק מהסימנים הקליניים (כגון תאבון לקוי, בחילות והקאות), בהפרעות במאזן המלחים וחומצה-בסיס, אנמיה ויתר לחץ דם. אכילת יתר של חלבון, עלולה לגרום לחלק מהחיות לחלות יותר, כיוון ותוצרי הפירוק של החלבונים הנ"ל מופרשים דרך הכליות, ובמחלה ישארו תוצרים אלו בגוף ולא יופרשו. התייבשות ( חסר בנוזלי הגוף) הינה מסוכנת במיוחד לחולי כליות, ומצבם עלול להתדרדר אם ההקאות, שלשולים ושתייה לא מספקת לא יטופלו מיידית. אסור למנוע שתיה מכלבים וחתולים עם כשל כליה!
בבני אדם, כשל כליה לרוב מטופל ע"י דיאליזה או השתלת כליה. טיפולים ממושכים בדיאליזה בכלבים וחתולים לא הוכחו עד עתה כטיפול הולם לכשל כליה כרוני, בגלל העלות הגבוהה מאוד ואיכות החיים הירודה הניתנת לחיה. השתלת כליה הינה יקרה אך עם זאת יעילה לחתולים מסויימים, אך לא הוכחה בכלבים. השתלת כליה שמורה לאותם חתולים שלא ניתן להמשיך ולטפל בהם בטיפול התרופתי הסטנדרטי.