פענוח בדיקות דם

בדיקת דם לכלבים וחתולים

לבדיקת דם יש חשיבות גדולה ברפואה ובעולם הרפואה הוטרינרית בפרט מכיוון שבעל החיים אינו "מספר" לנו פרטים עודות מחלתו, ובדיקת הדם מהווה מידע ראשוני ומינימלי לגבי מצבו של בעל החיים.

אנו מבצעים כיום בדיקות דם במקרים בהם מגיע בעל חיים חולה, לפני הרדמה וניתוח ע"מ לקבל מידע חיוני על בע"ח ולהקטין את הסיכון שבהרדמה ובניתוח וכבדיקה שגרתית שנתית בבעל חיים מבוגר (מעל גיל 7).

בדיקת הדם מורכבת מ-2 חלקים עיקריים: ספירת דם ופאנל ביוכימי.

ספירת דם:

ספירת הדם מספקת לנו מידע על תאי הדם הלבנים, תאי הדם האדומים והטסיות – אלו שלושה מרכיבים של הדם ועליהם נפרט.

תאי דם לבנים (לויקוציטים) WBC:
אלו תאים חסרי צבע שמהווים את המערכת החיסונית בגופנו. הם נמצאים בדם ונודדים לרקמות שבהן יש דלקת. תפקידם להגן על הגוף מפני פולשים זרים, בעיקר חיידקים. עלייה ניכרת או ירידה ניכרת בתאי הדם הלבנים יכולה להעיד על דלקות, אבצסים, או פגיעה במח העצם (פגיעה בייצור).

תאי הדם האדומים צבועים באדום (הקטנים)

תאי הדם הלבנים צבועים כאן בסגול (ניתן לראות מספר סוגים).

הלויקוציטים נחלקים לשלושה סוגים עיקריים:

1. נאוטרופילים NEUT – תאים הנוצרים במח העצם, אורך החיים שלהם נע בין שבוע לעשרה ימים והם נלחמים בחיידקים על ידי בליעתם. במצב של דלקת עולה הכמות שלהם בדם, במחלות מסויימות בכלבים וחתולים יכולה רמתם לרדת באופן דרסתי ואז בעל החיים חשוף לזיהום חיידקי וכל זיהום מסכן את חייו.

2. לימפוציטים Lymp – התאים היחידים בין תאי הדם המיוצרים במערכת הלימפה. הם נחלקים ללימפוציטים מסוג B, המייצרים נוגדנים ולימפוציטים מסוג T, שנלחמים בזיהומים באופן ישיר. עלייה במספר הלימפוציטים עלולה להיגרם ממגוון מחלות וזיהומים.

3. אאוזינופילים Eos – תאים המופיעים כשיש אלרגיות או כאשר ישנם טפילים כגון תולעי מעיים.

אריטרוציטים (כדוריות דם אדומות) Red Blood Cells RBC :
כדוריות הדם האדומות מהוות את רוב החלק התאי בדם. תפקידן להוביל את החמצן בדם. הן מכילות המוגלובין שקושר את החמצן ומובילות אותו מהריאות לרקמות השונות בגוף בתוך כלי הדם.
חוסר בכדוריות דם אדומות יכול להעיד על אנמיה מסיבות שונות (איבוד, ירידה בייצור)

המוגלובין Hemoglobin HGB :
חלבון שנמצא בכדוריות הדם האדומות. נושא החמצן לתאי הגוף. ככל שמספר כדוריות הדם בגוף גדול יותר יש בגוף יותר המוגלובין. ירידה מתחת לערך המינימום פירושה אנמיה. לעתים, אף שמספר כדוריות הדם האדומות תקין, ערכי ההמוגלובין מסמנים לנו שמשהו לא בסדר. במקרים מסוימים של אנמיה מספר הכדוריות תקין, אבל הן "חיוורות", ולכן יראו ערכים נמוכים של המוגלובין.

טרומבוציטים (טסיות דם) Platelets PLT :
הטרומבוציטים הם חלקי תא שמקורם בתא אם גדול מאוד (מגהקריוציט) שנמצא במח העצם. מתאים גדולים אלו נשברים חלקים, ואלו הם למעשה טסיות הדם המשמשות את הגוף בתהליך של קרישת דם ומניעת דימום. כמות נמוכה שלהם, עלולה לגרום לדימומים בערכים נמוכים מאוד מדובר במצב שעלול להיות מסכן חיים. בכלבים מצב יש חוסר בטסיות לרוב קשור למחלת קדחת הקרצית או למחלה אוטואימונית (הגוף תוקף את עצמו).

טסיות דם שיצרו קריש

פאנל ביוכימי

גלוקוז Glucose :
סוכר בדם. הפחמימה העיקרית בדם שמתקבלת ממזון או ממאגרים אחרים בגוף. כאשר תא מסוים זקוק לאנרגיה, הוא מקבל את הגלוקוז הדרוש לייצור האנרגיה מהדם. בעל חיים שסובל מסוכרת לא מאוזנת יכול להגיע לרמות גבוהות מאוד של גלוקוז בדם. ירידה ברמת הגלוקוז יכולה לנבוע מצום או מטיפול לא נכון באינסולין.

שתנן Urea וקריאטינין Creatinine :
שתנן הוא תוצר הפרשה של פירוק חלבונים, וקריאטינין הוא תוצר הפרשה מפירוק תא השריר. שני פרמטרים אלה מלמדים אותנו על תפקודי הכליות. עליה במדדים אלה מצביעה על כך שיש בעיה בתפקוד הכליה (אי ספיקה כלייתית), מכיוון ששני החומרים האלו אמורים להיות מפונים על ידי הכליה בשתן. אי ספיקה גורמת לכך שהם נשארים בדם. במצבי התייבשות עלולה להיות עליה במדדים אלה מאחר וכמות נוזלים נמוכה בדם גורמת לירידה בקצב הסינון הכלייתי.

סידן Calcium
רמה גבוהה של סידן יכולה להוות סימן למחלה סרטנית. רמה נמוכה יכולה להיגרם משינויי מלחים או בכלבות לאחר המלטה – יש איבוד רב של סידן בחלב.

כולסטרול Cholesterol וטריגליצרידים Triglycerides
חומצות שומן ושומנים שרמתם הגבוהה בדם מעידה על בעיה מטבולית. עודף עלול לנבוע מאכילת מאכלים עתירי שומן, ובמקרה של טריגליצרידים גם מעודף סוכרים. ע"מ למנוע תשובות שגויות יש לבצע את בדיקות הדם בצום ממזון של 8 שעות לפחות.

אלבומין ALB
חלבון המצוי בריכוז הגבוה ביותר בנוזל הדם, הוא אחראי על העברתן של מולקולות בדם, והוא חשוב גם לשמירת הלחץ האונקוטי – לחץ השומר על נוזל הדם "בתוך" כלי הדם. מאחר ואלבומין מיוצר בכבד, כמויות נמוכות של האלבומין בפלסמה עלולות לנבוע ממחלת כבד, אם כי גם ממחלת כליות (כליות פגומות מאפשרות לאלבומין להשתחרר לשתן).

ערכים נמוכים עלולים להצביע על מחלת כבד. ערכים נמוכים מופיעים גם אצל חולים הסובלים ממיימת (אסייטס – אגירת נוזלים בחלל הבטן), כוויות נרחבות, מחלת כליות, בעיות ספיגת מזון ותת תזונה וגם בחולים במצב גופני ירוד.
ערכים גבוהים: הגוף לרוב אינו מייצר כמויות גבוהות מדי של אלבומין. במקרה של התייבשות, מכשירי המעבדה עלולים לפרש בטעות את המדידה כ"רמת אלבומין גבוה" בשל שינוי ריכוז האלבומין בפלסמה.

ALT
הבדיקה נועדה להעריך את כמות אנזים הכבד ALT. המדובר באנזים המעורב בחילוף החומרים של חומצת האמינו אלאנין (המרכיבה חלבונים). ריכוזו הגבוה ביותר של האנזים הוא בכבד ולפיכך נזק לכבד יתבטא בשינוי ברמת האנזים בדם. ערכים גבוהים עלולים להצביע על מחלת כבד.

פוספטזה בסיסית Ikaline Phosphatase (ALP) וטרנסאמינזות AST
שני אנזימים שמשקפים תפקודי כבד. עלייה ברמה שלהם מצביעה על פגיעה בתפקודי הכבד. חוסר באנזימים האלו לא מהווה תמרור אזהרה.
ערכים גבוהים עלולים להתרחש אצל חולים הסובלים ממחלות כבד, חסר דם (אנמיה), חסימת דרכי המרה, מחלות עצם, פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס (היפרפראתירואידיזם).

GGT
הבדיקה נועדה למדוד את כמות אנזים הכבד GGT בדם. האנזים מצוי בכמויות גבוהות בכבד, דרכי המרה והכליות. בניגוד לאנזים ALP העולה גם בעת מחלות עצם, האנזים GGT ייחודי יותר לכבד, כך שאצל חולה בו האנזים ALP גבוה בעוד האנזים GGT תקין, מסמל הדבר מחלת עצם ולא מחלת כבד. ערכים גבוהים עלולים להופיע אצל חולים במחלת כבד, כשל לבבי, חסימת דרכי מרה.

בילירובין
בילירובין הינו תוצר פירוק של המוגלובין – המולקולה הקושרת חמצן בתוככי הכדוריות האדומות. בדיקת בילירובין מבוצעת לרוב לאיתור מחלת כבד, דרכי מרה או דם. ערכים גבוהים של בילירובין עלולים להצביע על מחלת דם (אנמיה המוליטית

, תגובה לעירוי דם, אנמיה חרמשית, דימום נרחב ועוד) או על מחלת כבד ו/או דרכי מרה.