הכנה לפני המלטה:
הכנה לקראת ההמלטה וטיפול בגורים חדשים היא חוויה מרגשת, אך יש חשיבות רבה להיות ערניים לבעיות פוטנציאליות שעלולות להופיע.
כדאי מאוד לנהל מעקב רשום אחר תאריך ההרבעה של הכלבה על מנת לחשב נכון את שלבי ההריון ותאריך ההמלטה הצפוי.
תזונה:
לאחר כ- 35 ימי הריון, דרישות המזון של האם מתחילות לעלות (יחד עם הגורים הגדלים בתוכה).
באופן כללי, ניתן לקבוע כי האם צורכת בזמן זה כמות כפולה מזון מהרגיל, וכאשר תתחיל להניק את הגורים, גופה ידרוש כמות משולשת מהרגיל של המזון.
בשלב ההריון אין צורך לתת תוספי סידן אשר עלולים ליצור חוסר איזון מטבולי. כמו כן, עודף ויטמינים יכול להזיק לגורים. מומלץ לספק לכלבה מזון מסחרי מאוזן המותאם לדרישות ההזנה המוגברות של האם, לקראת סוף ההריון מומלץ לתת לכלבה מזון לגורים שעשיר יותר בכל המרכיבים לה היא זקוקה.
פעילות: אין צורך להגביל את הפעילות הגופנית של האם עד לשבוע 4-6 להריון.
בדיקות בזמן ההיריון:
מגיל 28 ימים להריון ניתן לערוך בדיקת הדמיה (אולטרה-סאונד) ולראות שלפוחית עוברית וכן את הלב הפועם של העובר/ים.
מגיל 42 ימים להריון יש לקחת את האם לבדיקה ווטרינרית, כאשר בשלב זה של ההריון ניתן לראות את שלד העובר בצילום רנטגן, וכך לדעת לכמה גורים לצפות בהמלטה.
הכנה להמלטה:
יש להכין מראש אזור נוח (שקט, מרופד וכו') לזמן ההמלטה וגידול הגורים. יש לאפשר לכלבה "להרגיש בבית", כלומר שהיא תוכל לבוא וללכת כראות עיניה, אך הגורים יישארו מוגנים באזור התחום להם בלבד.
משך הריון ממוצע הוא 63 ימים אך מספר זה אינו חקוק באבן ויכול לנוע בין 58 ל-68 ימים.
כאשר תאריך ההמלטה הצפוי מתקרב, כדאי לעקוב אחר הטמפ' הרקטלית של הכלבה (הנמדדת בפי הטבעת של הכלבה). כאשר הטמפ' צונחת בלפחות מעלה אחת (הטמפ' הנורמלית בכלב נעה בין 37.5-39.5) ניתן לצפות להמלטה ב-24 השעות הקרובות.
שלבי ההמלטה:
בשלב הראשון של ההמלטה מתחילים כיווצים של הרחם, הכלבה נראית חסרת מנוחה ויכולה לצעוד הלוך ושוב, לחפור, לרעוד ואף להקיא. כל זה נורמאלי.
על הבעלים לדאוג למקור מים זמינים עבורה, למקרה שתרצה לשתות.
בשלב השני של ההמלטה, יוצאים הגורים.
בשלב השלישי יוצאת השלייה. לא תמיד יוצא גור ואז יוצאת שלייה. לעיתים יוצאים שני גורים ורק אז יוצאות השיליות שלהם.
הגור נולד מכוסה בקרומים שחייבים לנקות מעליו בכדי לאפשר לו לנשום. האם דואגת לכך כעבור דקה-שתיים מהמלטת הגור. אם האם אינה עושה זאת בזמן האמור, על הבעלים לעשות זאת במקומה. יש לעשות זאת באמצעות ניגוב הקרומים מעל פני הגור ואח"כ משאר הגוף באמצעות מגבת רכה. אם האם אינה דואגת לנתק את חבל הטבור, יש לעשות זאת במקומה. עושים קשר של חבל הטבור במרחק 3-4 ס"מ מגוף הגור וחיתוך החבל ליד הקשר (בצד שרחוק מהגור) במספריים.
לוח זמנים:
בזמן ההמלטה יש לצפות ליציאת גור כל 45-60 דקות, לאחר 10-30 דקות של מאמצי האם. נורמאלי לראות כי האם נחה באמצע ההמלטה (עד 4 שעות). אם רואים כי האם מתאמצת במשך זמן העולה על שעה או נחה במשך זמן העולה על 4 שעות יש להביאה אל הוטרינר בדחיפות . ייתכן כי חלק מהגורים יצאו מהאם כשזנבם מוביל אותם- אין זו בעיה בכלבים (בניגוד לאנשים).
במקרים הבאים יש ליצור קשר מיידי עם הוטרינר המטפל:
- 30-60 דקות של כיווצים חזקים מבלי שיוצא אף גור.
- עברו יותר מ-4 שעות מאז הגור האחרון ויש עוד גור/גורים שעדיין לא יצאו.
- האם לא נכנסה לשלב ההמלטה למרות צניחת הטמפ'.
- האם סובלת מכאבים קשים.
- האם בהריון של מעל 70 ימים.
- נורמאלי כי האם תעלה את הטמפ' שלה 24-48 שעות מהמלטה אך חום זה אינו אמור להיות מלווה בסימני מחלה.
- הפרשות ווגינאליות (מהבושת) לאחר ההמלטה צריכות להיות נטולות ריח וצבען ירוק כהה, אדום-חום או דמי. עד 8 שבועות מההמלטה ניתן לראות כמות קטנה של הפרשה זו.
יש להיות ערים לבעיות הפוטנציאליות הבאות באם:
- דלקת של הרחם המלווה בסימני חום, הפרשות ווגינאליות מצחינות, חוסר מנוחה, אובדן תאבון, חוסר עניין בגורים, ירידה בייצור חלב. אם מופיעים סימנים אלו, בד"כ ביום יומיים הראשונים מההמלטה, יש להביאה לוטרינר לטיפול. ייתכן ונותרו בתוך הרחם שאריות שלייה או שארעה טראומה לרחם בזמן ההמלטה.
- קדחת חלב ("אקלמפסיה") זהו מצב בו לכלבה אין מספיק סידן עקב מעברו לגורים בהנקה. בד"כ אופייני יותר לכלבים קטנים בגודלם או למצבים בהם ישנו שגר גדול. סימני המחלה יכללו עצבנות וחוסר מנוחה, חוסר עניין ואף תוקפנות כלפי הגורים, מנח גוף נוקשה וכאוב. מצב זה יכול להתפתח לכיווצי שרירים, חוסר יכולת לעמוד, חום ועוויתות. המצב בד"כ מתרחש ב-3 שבועות הראשונים של ההנקה. במצב כזה יש להביא את הכלבה אל הוטרינר לטיפול.
- דלקת עטינים: עטינים בריאים הם רכים ומוגדלים. עטינים חולים הם אדומים, נוקשים וכואבים למגע. דלקת עטינים עלולה להתפתח למצב חולי כללי המלווה בחום וכאבים. לכלבה כואב להניק ולכן היא עלולה לגרש את הגורים ממנה. חשוב להקפיד שהגורים ימשיכו לינוק, למרות התנגדות האם, אולם לא מהעטין המודלק. ניתן להקל על האם באמצעות קומפרסים עם מגבת טבולה במים חמים על העטין או כריות חימום.
יש להיות ערים גם לבעיות פוטנציאליות בגורים:
- גורים צעירים מבלים את רוב זמנם באכילה ובשינה. הם אינם אמורים עדיין לשחק או להיות פעילים בשבוע הראשון לחייהם.
- גורים שיונקים מעט מדי נוטים לבכות כל הזמן, אינם ישנים יחד עם שאר הגורים, ומצויים במצוקה. יש להביא את הגורים ואת האם לבדיקה ע"י וטרינר, ע"מ לקבל טיפול מתאים.
- באופן אידיאלי יש לשקול את הגורים מייד לאחר המלטתם ולצפות לעליה יומית של 5-10% במשקל גופם. ביום הראשון לחייהם, גור יכול לאבד עד 10% ממשקל גופו. גור שאינו עולה במשקל בקצב הרשום לעיל, מצוי בבעיה וצריך להיבדק ע"י הוטרינר.
- צבע השתן של גור צעיר הוא צהוב בהיר מאוד. אם השתן בצבע ממש צהוב זהו סימן להתייבשות ולכן יש להביאו לוטרינר לבדיקה וטיפול.
אם נראה לכם שיש בעיה עם האם או אם אחד מהגורים, יש ליצור קשר עם הוטרינר המטפל על מנת לבדוק את האם ואת כל השגר (לא רק את הגור הבעייתי).
גורים אמורים להפסיק לינוק מהאם סביב גיל 6 שבועות. בגיל זה ניתן למסור אותם לביתם החדש.