האם דלקות אוזניים נפוצות אצל כלבים נפוצות?
דלקות אוזניים חיצוניות (של האוזן החיצונית) הן בין הדלקות הנפוצות ביותר בכלבים. חלק מגזעי הכלבים, במיוחד אלו בעלי האוזניים השעירות והגדולות, כמו הקוקר ספניאל, הפודל המיניאטורי וכלב רועים אנגלי נוטים יותר לדלקות אלו, אך הן יכולות להופיע בכל גזע אחר (ובמעורבים, בנפיצות נמוכה יותר).
מדוע לכלבים יש יותר דלקות אוזניים לעומת בני אדם?
לבני אדם יש תעלת אוזן אופקית בלבד, ואילו תעלת האוזן של כלבים בנויה משני חלקים, הראשון אנכי (מחבר בין אויר החיצון לתעלה האופקית), השני אופקי (מחבר בין התעלה האנכית לעור התוף), היוצרים צורת L. מבנה זה מקשה על פסולת ולכלוך לצאת החוצה וכך מוגברת הנטייה לדלקות אוזניים
כיצד מתפתחת דלקת אוזניים בכלבים?
מחלת אוזניים יכולה להתפתח עקב ייצור ביתר של שעוות האוזניים (ווקס), בתגובה לגירוי מקומי (קרצייה, אקריות אוזניים, גוף זר כגון מלען, שערות הצומחות בתוך התעלה) או לגירוי כללי (מחלה הורמונאלית או תגובה אלרגית). הלחות של השעווה מעודדת שגשוג חיידקי מקומי וכך נוצרת הדלקת. הזיהום החיידקי יוצר הפרשות מוגלתיות אשר מחמירות את המצב. כאשר מתפתחת הדלקת הכלב לרוב יראה סימני אי נוחות, גרוד מקומי, נעור הראש ואף הטיה של הראש הצידה במקרים חמורים. ריח חריף נובע מהאוזן במקרים של דלקת (אז לרוב בעלי הכלב מבחינים בבעיה וניגשים לבדיקה וטרינרית).
מהם סימני הדלקת?
דלקת אוזניים כואבת! מרבית הכלבים ינערו את ראשם ויגרדו את האוזניים על מנת לנסות לשחרר פסולת ונוזל מהאוזן החוצה (ללא הצלחה לרוב). האוזניים לרוב מאדימות ומתנפחות וכן נובע מהן ריח חריף ביותר. בדרך כלל ניתן להבחין בהפרשות צהובות עד שחורות.
האם אקריות אוזניים נפוצות בכלבים? מה זה בכלל?
אקריות אוזניים הן קרציות מיקרוסקופיות (לא נראות לעין). האקריות יוצרות תנאי סביבה מקומית המעודדים שגשוג חיידקי משני ושגשוג שמרים (פטריות) בתעלת האוזניים. הן נפוצות יותר בגורי כלבים או בכלבים בוגרים שבאו במגע עם גורי כלבים נגועים. אקריות לרוב יראו כהפרשות שחורות מהאוזניים. בחתולים, במיוחד חתולי חוץ, אקריות אוזניים נפוצות מאוד אך הן מזן אחר משל אקריות אוזניי הכלבים, לכן לרוב אין הדבקה בין חתול לכלב (ולהיפך), אך מאוד מדבקות בין חתולים.
אם סימני הדלקת כ"כ ברורים, מדוע איני יכול לקבל טיפול אוזניים ללא בדיקה?
יש סוגים שונים של מזהמים חיידקיים ושמרים בדלקות אוזניים והטיפול שונה בהתאם לכך. בחלק מהמקרים הדלקת משנית להמצאות גוף זר או גידול בתוך תעלת האוזן, ולכן טיפול תרופתי מקומי לא יפתור את הבעיה. הכרחי לבדוק כל כלב עם תלונה וחשד לדלקת אוזניים, על מנת לוודא כי אין פגיעה וקרע של עור התוף, שכן מתן תרופות מסויימות באוזן עם עור תוף קרוע יכולות להחמיר את הבעיה ולגרום לנזק משני לטיפול (למשל אובדן בלתי הפיך של השמיעה). בדיקת האוזן חייבת להתבצע ע"י הוטרינר, באמצעות מכשיר יעודי (אוטוסקופ), לעיתים תחת טשטוש.
איך נבחר הטיפול המתאים לדלקת?
ראשית, תעלת האוזן נבדקת ע"י מכשיר האוטוסקופ המאפשר מבט מואר ומוגדל על תוך התעלה. מטרת בדיקה זו בין היתר היא לקבוע את שלמות עור התוף ונוכחות גוף זר בתוך התעלה. כאשר הכלב כאוב במיוחד, יש לטשטש את הכלב על מנת להשלים את הבדיקה בבטחה וביסודיות.
הצעד הבא הוא בחינת ההפרשות שנובעות מהאוזן, לעיתים תחת מיקרוסקופ, על מנת לבחור את הטיפול המתאים לגורם המזהם. במקרים כרוניים (חזרתיות של דלקות אוזניים), יש לשלוח דגימת הפרשות לבדיקת מעבדה של תרבית ורגישות על מנת לגדל את הגורם המזהם ולבדוק לאיזו תרופה הוא הכי רגיש.
כיצד מטפלים בדלקת אוזניים?
ראשית יש לנקות היטב את תעלת האוזן. ניקוי זה מבוצע בהתחלה באופן יסודי במרפאה, לעיתים תחת טשטוש, ובהמשך על בסיס יומיומי ע"י הבעלים בבית. הניקוי מתבצע אך ורק ע"י שטיפת האוזן בחומר ייעודי לשטיפת אוזניי כלבים ורק בתנאי כי הוטרינר בדק את שלמות עור התוף. חשוב לזכור את צורת ה- L של תעלת האוזן בכלב, ולוודא כי החומר מגיע לחלק הפנימי, האופקי של התעלה (הדגמה והנחיות לכך יינתנו ע"י הוטרינר).
לאחר ניקוי האוזן ניתן להשתמש בטיפות מקומיות, לפי בחירת הוטרינר, אשר לרוב משלבות מספר חומרים המטפלים בגורמים מזהמים שונים (חיידקים, שמרים וטיפול אנטי דלקתי).
במקרים חריפים/כרוניים הוטרינר יוסיף/יחליף את הטיפות המקומיות בטיפול סיסטמי אנטיביוטי ו/ אנטי דלקתי ו/הורמונאלי ו/אנטי אלרגי (כדורים, זריקות וכו').
במקרים קיצוניים, לאחר שמוצו כל אופציות הטיפול השמרני (טיפול תרופתי מקומי וסיסטמי), ניתן לשקול פתרון כירורגי לדלקות אוזניים כמוצא אחרון בהחלט.
מהם הסיבוכים של דלקת אוזניים חיצונית שלא טופלה כראוי?
אם הדלקת אינה מטופלת היא עלולה להעמיק עד לאוזן האמצעית, אז הכלב יראה סימנים של הטיית הראש הצידה ואף חוסר שיווי משקל ויכולת לעמוד או ללכת ישר, לעיתים גם נראה ריצוד של העיניים (המכונה "ניסטגמוס").
סיבוך נוסף הוא פגיעה בעצב הפנים (שיתוק של השפתיים, העיניים והאוזן בצד אחד של הפנים).
סיבוך אחר הוא שטף דם פנימי בתנוך האוזן (התנפחות אפרכסת האוזן – המכונה "אוזן בלון" או aural hematoma).
אם הזיהום מעמיק פנימה, מעבר לעור התוף, אל תוך האוזן הפנימית, הכלב יכול לאבד את יכולת השמיעה באופן בלתי הפיך.
לסיכום, דלקות אוזניים המטופלות כראוי לרוב מחלימות לחלוטין. במקרים של חזרתיות יש לשקול בדיקות מעמיקות יותר (אלרגיה כגורם ראשוני נפוץ ביותר, בדיקות הורמונליות ועוד).