בעיות אגן – CANINE HIP DYSPLASIA
מחלה התפתחותית נפוצה מאוד של מפרק הירך בכלבים. המחלה מופיעה בעיקר בכלבים גדולים אבל יכולה להופיע בכל הכלבים. המחלה פוגעת בדרך כלל ב-2 הרגליים. המחלה מצריכה איבחון וטיפול וטרינרי.
גורמים:
זוהי מחלה רבת גורמים. המרכיב החשוב ביותר הינו נטיה גנטית, בנוסף יש השפעה לתזונה וגידול מהיר, השפעות הורמונליות, פתולוגיה של סיבי קולגן, שריר, רצועות ועצבים ופתולוגיה של קופסית המפרק.
התפתחות המחלה:
הכלב נולד כשהמפרק תקין. לכלבים בעלי נטיה המחלה מתפתחת כאשר הם גדלים והשרירים המקיפים את המפרק לא מתפתחים בתזמון ובקצב מתאים להתפתחות שלד המפרק. חוסר ההתאמה בזמן הגדילה מביא לאובדן ההתאמה האנטומית המדויקת בין ראש עצם הירך והסחוסים שלו ובין המקום אליו הוא מתחבר באגן (אצטבולום). אי התאמה זו גורמת לחוסר יציבות, וזו מובילה למחלה ניוונית של המפרק (DJD ). התהליך מזין את עצמו ככדור שלג.
אבחון:
אבחון ראשוני נעשה על סמך בדיקה פיזיקלית של הוטרינר. אבחון ספציפי דורש בדיקה קפדנית שתכלול צילומי רנטגן בהרדמה מלאה. הצילום נעשה כשהכלב שוכב על הגב והרגליים משוכות לאחור ישרות כשהן מקבילות זו לזו ולסרט הצילום.
לרוב מחלקים את הכלבים ל-2 קבוצות:
- כלבים צעירים ( 4-12 חודשים) עם סימנים של צליעה פתאומית וירידה ברמת הפעילות. בכלבים אלה הכאב נובע מנפיחות המפרק, קריעה/מתיחה של הרצועה שמחזיקה את ראש הירך בתוך האצטבולום, דלקת קופסית המפרק ומיקרו שברים באצטבולום.
- כלבים מבוגרים – בהם הסימנים נובעים מניוון המפרק. הצליעה מחמירה בהדרגתיות, בדרך כלל דו-צידית, בעיקר לאחר מאמץ, יש קושי ו"חריקות" במשיכת הרגל לאחור ויש דילול מסת שרירי הירך.
בשתי הקבוצות יראו קשיי קימה מרביצה, ריצת " ארנבת" וצליעה.
טיפול:
אם בזמן האבחון יש כבר שינויים ניוונים – השינויים בדרך כלל כבר בלתי הפיכים. לכן בשלב זה מטרת הטיפול היא להפחית את מידת הכאב, למנוע (או להאט) את המשך השינויים הניוונים ולאפשר תנועה אופטימלית של המפרק. ההחלטה על סוג הטיפול מבוססת על גיל ומצב בריאות הכלב, דרגת חומרת המחלה, המופע הרדיולוגי של המפרק, הפעילות המיועדת של הכלב ואילוצים כספיים.
טיפול רפואי:
מתבסס על הגבלת פעילות, שמירת משקל, תרופות וטרינריות נוגדות דלקת, משככי כאבים ותוספי מזון וטרינריים האמורים לעזור להחלמת לקויות סחוס.
טיפול כירורגי:
מגוון רחב של טיפולים כירורגים מוצעים לעזרה בטיפול בבעיה, בחלק זה נציין שלושה שמבוצעים במרפאתנו ובהם אנו מאמינים:
1. Triple Pelvic Osteotomy
פרוצדורה זו מיועדת לגורים צעירים בהם עדיין אין שינויים ניווניים ומטרתה לתקן את אי ההתאמה על ידי הבאת האצטבולום לכיסוי טוב של ראש הירך.
בטכניקה זו הוטרינר מבצע חתכים בשלושת עצמות האגן, כך שהאצטבולום נעשה חופשי, אז מחברים את עצמות האגן חזרה כך שהאצטבולום מסובב מעט ועוטף את ראש הירך כולו.
זוהי טכניקה ניתוחית מסובכת יחסית הדורשת ציוד מתוחכם וניסיון כירורגי. סיבוכים אפשריים: דימום, פגיעה עיצבית, התפרקות הפלטה המשמשת לחיבור שבר האגן ועוד.
2. החלפת מפרק הירך
זוהי האופציה הטובה ביותר לטיפול בכלבים עם סימנים קליניים וסימנים רדיולוגים של בעיות מפרק אגן. תוצאה מוצלחת של ניתוח זה מעניקה מפרק נורמלי ונטול כאבים עם טווח תנועה מלא.
יש לוודא לפני הניתוח כי הכלב מתאים ואין סיבה אחרת או נוספת לסימנים הקלינים. הניתוח מבוצע בכלבים לאחר שסיימו גדילה מעל 9 חודשים ושמשקלם מעל 25 ק"ג.
בניתוח מוסר ראש הירך והאצטבולום ומוחלפים בשתלים עשויים פלדת אל חלד.
סיבוכים לפרוצדורה זו כוללים פריקה, זיהום, התרופפות המשתל ועוד. סיכויי ההצלחה מדווחים בסביבות 90-95%.
3. הסרת ראש וצואר הירך
זהו ניתוח של אין ברירה ( salvage procedure ). מטרת הניתוח היא לבטל את הכאב ואי הנוחות על ידי הסרה של ראש וצואר עצם הירך ובעצם לבטל את אי יציבות המפרק שגורמת לכאב.
הצלחת הניתוח ויציבות תלויים במסת השרירים מסביב למפרק שמייצבים את הרגל, כך שסיכויי ההצלחה טובים יותר בכלבים צעירים או בוגרים, לפני שנגרם דילול שריר כרוני. גם כאן הניתוח מבוצע לאחר סיום הגדילה של הכלב.
הניתוח מביא לתוצאות אופטימליות בכלבים מתחת 20 ק"ג, אם כי הוא מבוצע לעתים קרובות גם בכלבים יותר גדולים.
לאחר הניתוח יש לעודד חזרה מוקדמת לתנועה כדי לגרום ליצירה מוקדמת של אזור דמוי-מפרק תוך שימור מסת השרירים וטווח התנועה. פיזיותראפיה (כיפוף ומתיחה של הרגל) מתחילה יומיים לאחר הניתוח. הצלחה תלויה בגודל הכלב ומדווחת בתחום של 60% – 85%.